החלטה בתיק רע"א 19015-10-11

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן) מיום 14.9.11, שלא לדון בבקשה לעכב הליכי מימוש משכנתא (משכון), זאת, מחמת סיום הטיפול בהליך הסעד הזמני עוד קודם להגשת הבקשה.

1.            אלה עיקר העובדות הדרושות לעניין: בשנת 1994 נטלה המנוחה, עדינה כהן ז"ל (להלן - המנוחה), ביחד עם בנה, מר ארז כהן, הלוואה מהמשיב בסך 240,000 ש"ח, לרכישת דירה ברחוב אלקנה 4 בירושלים (להלן - הדירה). הזכויות בדירה הן של המנוחה, אך כעולה מעיון בתיק בית משפט קמא, רישומן טרם הוסדר. להבטחת כספי ההלוואה נרשמו לטובת המשיב משכון והערת אזהרה. המועד שנקבע לסיום פרעון ההלוואה הוא בשנת 2014. לאחר פטירת המנוחה בשנת 2008 הפסיקו להיפרע התשלומים השוטפים על חשבון ההלוואה והחל מצטבר בחשבון ההלוואה חוב פיגורים. כשהגיע חוב זה לכדי 10% מייתרת מלוא חוב ההלוואה, פתח המשיב בהליכים למימוש המשכון. על פי הוראות חוזה ההלוואה, נפתח תיק ההוצאה לפועל על סכום מלוא היתרה לסילוק ולא רק על סכום חוב הפיגורים.

2.            לאחר פתיחת תיק המימוש בהוצאה לפועל, התקיים דיון בטענת פרעתי שהוגשה בידי בנה של המנוחה, ובסיומו אישרה רשמת ההוצאה לפועל הסכמות שהושגו, שלפיהן ישולמו שלושה תשלומים שוטפים של 5,000 ש"ח על חשבון חוב העבר; לאחר מכן יימשך התשלום השוטף של ההלוואה כסדרו; ובנה של המנוחה יפעל להסדרת רישום הזכויות בדירה על שמה של המנוחה בתוך 30 יום. כן הוסכם כי אם לא יפעל העזבון בהתאם להסדר, יתמנה ב"כ הבנק לכונס נכסים. משלא קויימו מלוא ההסכמות על-ידי עזבון המנוחה, פעל המשיב למינוי בא כוחו ככונס נכסים מטעמו על זכויות המנוחה בדירה. לאחר מינויו ביקש הכונס לתפוס את החזקה בדירה.

3.            בהמשך לדברים אלה הגיש בנה של המנוחה תביעה בבית משפט השלום, שעניינה החזר כספי בגין תשלומי ההלוואה. בתביעה נטען כי כיוון שהמנוחה הייתה מבוטחת בביטוח חיים, כלל לא נצבר חוב על חשבון ההלוואה. כן עתר בנה של המנוחה לביטול הליכי כינוס הנכסים ולעיכוב זמני של הליכי המימוש עד להכרעה בתביעה העיקרית.

4.            לאחר שהתקיימו שני דיונים בבקשה למתן סעד זמני, קבע בית משפט קמא בהחלטה מנומקת מיום 20.2.11, כי אף שספק בעיניו אם כתב התביעה מגלה עילה ואף כי נראה שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, משום שבנה של המנוחה אינו מתגורר בדירה, הרי שיש מקום ליתן סעד ארעי של עיכוב ביצוע, כדי לאפשר לו לנסות להגיע להסדר תשלומים עם המשיב. זאת כיוון שהחוב הצטבר לאחר שבנה של המנוחה סבר בתום לב שאמו הייתה מבוטחת בביטוח חיים, וכיוון שיתרת ההלוואה נמוכה באופן יחסי. לפיכך הונחה בנה של המנוחה לעדכן את בית המשפט באשר למצב המגעים שהוא מנהל עם המשיב. אלא שבפועל מגעים אלה לא נשאו פרי ולא נחתם הסדר לתשלום החוב. המשיב דחה את ההסדר שהוצע, כיוון שלא נכלל בגדרו תשלום ראשוני חד פעמי בסכום משמעותי וכיוון שבנה של המנוחה לא הראה כי פעל להסדרת צו ירושה, המקנה לו סמכות לשאת ולתת עם המשיב בעניין הדירה. לנוכח עמדת המשיב, ועל יסוד הטעמים שפורטו בהחלטה מיום 20.2.11, נדחתה לבסוף ביום 16.5.11 הבקשה לסעד זמני, תוך שהצו הארעי נותר בעינו עד יום 30.6.11, כדי לאפשר לבנה של המנוחה שהות מספקת להתארגנות.

5.            ביום 8.9.11 הגיש בנה של המנוחה בקשה נוספת לעיכוב הליכי המימוש ולקביעת הסדר תשלומים על-ידי בית המשפט. בבקשה זו הסביר, כי התקיימה ישיבת גישור בינו לבין ב"כ המשיב ביום 7.9.11, ובעקבותיה הוגשה מצידו הצעה משופרת להסדר תשלומים, אלא שזו נדחתה על ידי ב"כ המשיב, שדרש תשלום ראשוני על סך 30,000 ש"ח כתנאי להשגת הסדר מוסכם. בהחלטה מיום 14.9.11 קבעה כב' השופטת ת' בר-אשר צבן, כי הליך הסעד הזמני שנדון הסתיים, וכי כעת ממתין התיק לקביעה בפני שופט שידון בתיק העיקרי. משכך, לא נדונה הבקשה.

6.            מכאן בקשת רשות הערעור, שבגדרה חוזר בנה של המנוחה על טענותיו באשר לגובה החוב שהצטבר ועל העובדה כי סבר בתום לב שהמנוחה הייתה מבוטחת בביטוח חיים. לטענתו, ההחלטה מיום 16.5.11 כלל לא הומצאה לו, ולא נכון היה לדחות את הבקשה לסעד זמני על יסוד האמור בהודעת המשיב ומבלי לקבל את התייחסותו לאמור בה. כן טוען בנה של המנוחה, כי קיים חוסר נכונות מצד המשיב לחתום על הסדר פריסת תשלומים, ולכן בפועל לא מוצתה ההזדמנות שניתנה לצורך העניין בהחלטה מיום 20.2.11. בנוסף נטען בבקשה, כי בית המשפט לא התייחס לנתונים נוספים שהוצגו, ובכלל זאת לשארע בעקבות פגישות הגישור.

7.            דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הבקשה למתן סעד זמני של עיכוב הליכי מימוש המשכנתא נדחתה, הלכה למעשה, כבר ביום 20.2.11, כאשר בית המשפט קמא קבע כי ספק אם התביעה מגלה עילה וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת בנה של המנוחה. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור, אף לא בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. לפנים משורת הדין, ובשל נסיבותיו של המקרה, עוכבו הליכי המימוש באופן ארעי, כדי לאפשר לבנה של המנוחה לנסות ולהגיע להסדר תשלומים עם המשיב. אין משמעות הדבר כי המשיב חייב לקבל את ההסדר המוצע בידי החייב, ודומה כי העובדה כי בנה של המנוחה אינו מיוצג בידי עו"ד מקשה עליו בנקודה זו. מן העבר השני, מן הראוי כי הצעות ענייניות להסדר פריסת תשלומים ונכונות להתחייב לשלם את ייתרת החוב כסדרו יובאו לידיעת המשיב ולהתייחסותו הישירה ולא ייזכו למענה שלילי גורף בידי בא כוחו. עוד יצויין, כי במצב דברים זה נראה כי אכן יש טעם של ממש בקידומו של הליך הגישור שהחל מתנהל בין הצדדים.

מכל מקום, העובדה כי טרם הגשת הבקשה נושא ההליך שבפני הוגשה הצעה נוספת שנדחתה בידי ב"כ הבנק או כי מתנהל הליך גישור, שאליו לא הגיע נציג הבנק, אלא אך בא כוחו, אינן בבחינת שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה בעניין הסעד הזמני. מצב הדברים נשאר כשהיה: קיים חוב בגין ההלוואה שלא נפרע; בנה של המנוחה הציע הסדר פריסת תשלומים לפרעון החוב; ההסדר המוצע נדחה בידי ב"כ המשיב ולא הושג הסדר חלופי מוסכם; אין שינוי במאזן הנוחות כפי שנותח בהחלטה מיום 20.2.11. לפיכך, בדין קבע בית המשפט קמא כי הליך הסעד הזמני הסתיים זה מכבר. בנסיבות שהוצגו, אכן אין עוד טעם להמשיך ולדון בו.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות והערבון יוחזר לידי מפקידו.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ב, 21 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: